תסמונת סיוגרן וזאבת

תסמונת סיוגרן הינה מחלה אוטואימונית וראומטולוגית נפוצה יחסית. קיים קשר הדוק למדי בין התסמונת הזאת לבין מחלת הזאבת, אבל לא ניתן לומר ששתי המחלות הללו באות תמיד יחד, האחת לצד השנייה.

מומחים מעריכים כי למרות העובדה שמדובר בתסמונת יחסית נפוצה, הרי שקיים מצב של תת אבחון. במילים אחרות, קיים ציבור גדול למדי של אנשים (בעיקר נשים) שחולים בעיקר בצורה הקלה של המחלה וכלל לא מודעים לכך.

הקשר למחלת הזאבת

תסמונת סיוגרן, עם או בלי ליווי של מחלת הזאבת מופיעה לרוב בגיל העמידה. עם זאת, ידועים גם מקרים של תחלואה גם בצעירים. על פי הספרות הרפואית, הרוב המוחלט של החולים הינם נשים. אך מהו הקשר בין התסמונת לבין זאבת? ובכן, למחלה יש  שתי תצורות עיקריות. התצורה האחת הינה כזאת שבה התסמונת מופיעה לבדה ואילו התצורה השנייה הינה שהמחלה העיקרית היא זאבת, ותסמינים של סיוגרן מתלווים אליה.

מחלה אוטואימונית וראומטולוגית

את תסמונת סיוגרן נהוג להגדיר, ולא בכדי, כשילוב של תסמינים שונים האופייניים הן למחלות אוטואימוניות והן למחלות ראומטולוגיות. מה המשמעות של מצב "אוטואימוני"? מדובר בכל מחלה שבה מערכת החיסון למעשה מתפקדת באופן הפוך מכפי שאמורה לפעול.

במקום לזהות אך ורק גורמי מחלה חיצוניים (וירוסים, טפילים, חיידקים, פטריות) כגורמים מאיימים, מזוהים בטעות תאים של הגוף עצמו כפולשים. זהו ההיבט הראשון של התסמונת, אך מה לגבי ההיבט השני? מהי בעצם המשמעות של מחלה ראומטולוגית? כאן מדובר בפגיעות הקשורות במפרקים או ברקמות הסמוכות אליהם. זהו, יש לומר היבט חשוב המקשר את התסמונת עם הזאבת, הנחשבת למחלה ראומטית קלאסית.

כאשר היובש הינו מחלה

מהו המאפיין העיקרי של התסמונת? באופן תמציתי ביותר זהו מצב שבו הגוף מתייבש. אך יש לחדד ולומר שאין זו התייבשות בשל התרוקנות מאגר הנוזלים בגוף. מדובר בתפקוד לקוי בבלוטות ובריריות שונות, הדואגות ללחות באזורים מסוימים. אילו אזורים? למשל באזור העיניים. יובש מורגש גם בפה, ואפילו ברמה כזאת שמביאה לפגיעה חמורה בחניכיים (במקרים הקשים יחסית). לצד עיניים מגורות ואדומות באופן תדיר, עשוי להיות מורגש יובש על פני העור, יובש ברירית האף, באבר המין הנשי וכן באיברים פנימיים כגון הריאות.

האם התסמונת מסוכנת

שאלה מרכזית המטרידה את החולים היא – עד כמה הסימפטומים מסוכנים. בחלק ניכר של החולים, למעשה מדובר בתסמינים שהם יותר מציקים מאשר מסוכנים. הטיפול שמתמודד עם תופעות היובש יהיה ממוקד בהוספת לחות לצורך מניעת פגיעה נלווית כגון הופעת דלקות או גירוד. אך אין לזלזל בתסמונת ויש לקיים מעקב רפואי מזמן לזמן. במידה והמחלה מחמירה, יכולים להתרחש נזקים בלתי מבוטלים לאיברים כגון כליות או ריאות וכן תפקוד לקוי של תאי עצב, הטחול, בלוטות שונות וירידה בייצור תאי דם.

דרכים ללחימה ביובש

עבור מרבית החולים יתרכז הטיפול בהפחתת היובש. כאשר קיים יובש בעור, ניתן בהחלט לעשות שימוש בקרמים שונים המוסיפים לחות ורעננות. בעיניים, יש להשתמש בטיפות המהוות תחליף ללחלוחית שאיננה מספקת. במידה וסובלים מיובש בפה, ניתן לנסות להשתמש בפתרון פשוט שנחשב ליעיל בקרב חולים רבים – לעיסת מסטיק. במקרים קשים, ניתן לבקש מהרופא לרשום תרופה בשם פילוקרפין.

תרופה זו ידועה כמגבירה את פעילות בלוטות הרוק והזיעה. יש כמובן גם אמצעים לטיפול כאשר המטופלת סובלת מיובש בנרתיק, כגון משחות או תכשירים להוספת לחות. כאשר קיים זיהוי של פגיעה באיברים פנימיים, עשוי הרופא לרשום תרופות כגון סטרואידים או תרופות על בסיס חומר שנקרא ציטוטוקסי. זהו חומר כימי אלים למדי, רעלן, ולכן משתמשים בו רק בלית ברירה.

עוד בנושא:

1