תסמונת סיוגרן הינה מחלה אוטואימונית וראומטולוגית נפוצה יחסית. קיים קשר הדוק למדי בין התסמונת הזאת לבין מחלת הזאבת, אבל לא ניתן לומר ששתי המחלות הללו באות תמיד יחד, האחת לצד השנייה.
הקשר למחלת הזאבת
תסמונת סיוגרן, עם או בלי ליווי של מחלת הזאבת מופיעה לרוב בגיל העמידה. עם זאת, ידועים גם מקרים של תחלואה גם בצעירים. על פי הספרות הרפואית, הרוב המוחלט של החולים הינם נשים. אך מהו הקשר בין התסמונת לבין זאבת? ובכן, למחלה יש שתי תצורות עיקריות. התצורה האחת הינה כזאת שבה התסמונת מופיעה לבדה ואילו התצורה השנייה הינה שהמחלה העיקרית היא זאבת, ותסמינים של סיוגרן מתלווים אליה.
מחלה אוטואימונית וראומטולוגית
במקום לזהות אך ורק גורמי מחלה חיצוניים (וירוסים, טפילים, חיידקים, פטריות) כגורמים מאיימים, מזוהים בטעות תאים של הגוף עצמו כפולשים. זהו ההיבט הראשון של התסמונת, אך מה לגבי ההיבט השני? מהי בעצם המשמעות של מחלה ראומטולוגית? כאן מדובר בפגיעות הקשורות במפרקים או ברקמות הסמוכות אליהם. זהו, יש לומר היבט חשוב המקשר את התסמונת עם הזאבת, הנחשבת למחלה ראומטית קלאסית.
כאשר היובש הינו מחלה
האם התסמונת מסוכנת
שאלה מרכזית המטרידה את החולים היא – עד כמה הסימפטומים מסוכנים. בחלק ניכר של החולים, למעשה מדובר בתסמינים שהם יותר מציקים מאשר מסוכנים. הטיפול שמתמודד עם תופעות היובש יהיה ממוקד בהוספת לחות לצורך מניעת פגיעה נלווית כגון הופעת דלקות או גירוד. אך אין לזלזל בתסמונת ויש לקיים מעקב רפואי מזמן לזמן. במידה והמחלה מחמירה, יכולים להתרחש נזקים בלתי מבוטלים לאיברים כגון כליות או ריאות וכן תפקוד לקוי של תאי עצב, הטחול, בלוטות שונות וירידה בייצור תאי דם.
דרכים ללחימה ביובש
תרופה זו ידועה כמגבירה את פעילות בלוטות הרוק והזיעה. יש כמובן גם אמצעים לטיפול כאשר המטופלת סובלת מיובש בנרתיק, כגון משחות או תכשירים להוספת לחות. כאשר קיים זיהוי של פגיעה באיברים פנימיים, עשוי הרופא לרשום תרופות כגון סטרואידים או תרופות על בסיס חומר שנקרא ציטוטוקסי. זהו חומר כימי אלים למדי, רעלן, ולכן משתמשים בו רק בלית ברירה.
1
