זאבת דיסקואידית, הנקראת אף זאבת אדמנתית, היא מחלה אוטואימונית המשפיעה על העור. ההפרעה גורמת לפריחת עור או נגעים המופיעים בדרך כלל על הקרקפת, האף והלחיים, וכוללת נשירת שיער, שינויי פיגמנט עור והצטלקות קבועה העלולה להתרחש כשהנגעים חולפים.
הגורמים למחלה אינם ידועים, אך מומחים סבורים שזוהי מחלה אוטואימונית במהלכה מערכת החיסון פוגעת בעור וכתוצאה מכך מתרחשת דלקת ופריחה. גורמי הסיכון לפיתוח התפרצות התסמינים כוללים:
- חשיפה לאור השמש מספר שבועות טרם התפרצות התסמינים
- החדרת רעלנים לגוף כגו עישון וחשיפה לעשן סיגריות
- נטייה גנטית
- הורמונים
- אובדן רגולציה של מערכת החיסון בעור.
תסמיני זאבת דיסקואידית
התסמינים עלולים להתפתח באזורים המקבלים חשיפה לשמש, כגון הקרקפת והצוואר, וניתן אף לפתח פריחות בנרתיק או בפה. זאבת דיסקואידית עשויה להשפיע אף על השיער ונשירתו ולגרום לו לאבד את צבעו. במצב חמור, כשהמחלה מתפשטת לכל הגוף, עלולים להתפתח תסמינים מסכני חיים רציניים, כגו כאבי חזה, הזעה, קשיי נשימה חמורים, דופק מהיר או חוסר יכולת להשתין.
- נגעים ראשוניים אדומים ויבשים.
- התפתחות פלאק אדום או היפר פיגמנטציה מוקשה.
- כתמים לבנים וניוון העור.
- נגעים המופיעים בדרך כלל על האף, הלחיים, השפתיים, רירית הפה, העפעפיים ותנוכי האוזניים.
- גבשושיות עור מעובות.
התסמינים המערכתיים כוללים פלאק על החזה, הגב העליון, כפות הידיים ולעיתים על הגפיים העליונים והתחתונים; השפעה על כפות הידיים והרגליים; השפעה על הרירית; מראה מכוער של פלאק העשוי לגרד או לכאוב.
אבחון זאבת דיסקואידית
האבחון נקבע בהתאם להפצת הנגעים באזורים החשופים לשמש, והמראה הקליני של הפלאק. ניתן לאשר את האבחנה באמצעות ביופסיית עור, המעידה על מאפייני זאבת טיפוסית. כגון נגעים חמורים בעור, חיבור זקיקים, ניוון וצלקות. היבטים נוספים המאשרים את האבחנה הם מידת האדמומיות וגודל הנגעים; מעורבות הקרום הרירי; נשרת שיער, התקרחויות והצטלקות; בחינת השפעות הנגעים על הפיגמנטציה; והצטלקות הקרקפת.
טיפול בזאבת דיסקואידית
בשל המאפיינים הדלקתיים של המחלה, הסטרואידים מפחיתים את תגובת המערכת החיסונית. קרמים מקומיים מוחלים על אזורי הפריחה ויעילים בהפחתת התפשטות וחומרת הנגעים. הזרקת קורטיזון ישירות לנגעים היא חלופה נוספת, ולעיתים נקבעות אף תרופות נגד מלריה היעילות לזאבת דיסקואידית.
בנוסף להפחתת החשיפה לגירויי המחלה, ניתן להגביל את התלקחויות התסמינים באמצעות מריחת מסנן קרינה במהלך שהייה בחוץ; מעקב רפואי אחר התסמינים אחת לחצי שנה עד שנה; הפחתת החשיפה לעשן טבק, כולל הפסקת עישון; ושימוש בכובע וביגוד מגן בשהייה בחוץ. ניתן למזער את הסיכון לסיבוכים רציניים באמצעות הקפדה על תכנית הטיפול שנקבעה. הסיבוכים כוללים הצטלקות קבועה, וזיהומי רקמות העור באזורים שמסביב לאזורים שנפגעו.