שני מחקרים חדשים מראים שלפחות 12 גנים, או יותר, עשויים לסייע להסביר את הגורם לזאבת. החוקרים זיהו 12 משתנים גנטיים הקשורים לסיכון מוגבר למחלת זאבת מערכתית, הנקראת גם לופוס.
זאבת היא מחלה אוטואימונית בה מערכת ההגנה הטבעית של הגוף תוקפת את עצמה, כשהיעדים הם המפרקים, העור ואיברים אחרים בגוף. הגורם המדויק של זאבת אינו ידוע, אך חוקרים חושדים מזה זמן רב שגנטיקה משמעותית להתפרצות המחלה, היות והיא שכיחה יותר בקרב אוכלוסיות אתניות מסוימות בהשוואה לאוכלוסיות אחרות, ואף נוטה לעבור בתורשה.
הקשר הגנטי לזאבת
בחלק הראשון של שני מחקרים נפרדים, שפורסמו בכתב העת Nature Genetics, החוקרים השוו סמנים גנטיים מ-1,923 חולי זאבת, ו-4,329 משתתפים בריאים. הם מצאו חמישה גנים שנקשרו עם סיכון מוגבר לזאבת אדמנתית מערכתית. במחקר השני, שנערך בסין, החוקרים השוו סמנים גנטיים עם פוטנציאל לזאבת מ-פ1,047 מטופלים סיניים והשוו אותם ל-1,205 מבוגרים סיניים בריאים.
התוצאות אשרו שבעה גנים שדווחו בעבר בהקשר של זאבת, ובנוסף זוהו תשעה גנים חדשים הקשורים לסיכון מוגבר לזאבת. שנים מהגנים האלו חפפו את חמשת הגנים שנמצאו במחקר הראשון, ובסך הכול התגלו 12 סמנים גנטיים אפשריים חדשים לזאבת.
לדברי החוקרים, נוכחות גנים אלו, בשילוב עם גורמים סביבתיים ואורח חיים, כגון חשיפה לשמש, מתח, הורמונים, עשן סיגריות, וזיהומים מסוימים, עלולים להיות הגורמים לזאבת. הנטייה התורשתית לפתח זאבת עוברת מהורה לילד, ויש להכיר במשמעות הבחנה זו, שכן לא כל ילד להורה שיש לו זאבת, יפתח את המחלה בעצמו, וילדים עשויים לפתח אותה גם אם אין להם הורים עם זאבת. כחמישה אחוזים בלבד מהילדים להורים עם זאבת, יפתחו בעצמם את המחלה.
אתניות משפיעה על הסיכויים למחלה
הראיות המדעיות הוכיחו שגם מוצא אתני עשוי להשפיע על הסיכויים לחלות בזאבת. קבוצות מיעוט כגון אפרו אמריקאים, היספאנים, אסיאתים, אינדיאנים, ואנשים מאיי האוקיינוס השקט כגון הוואי, נמצאים בסיכוי גבוה יותר לפתח זאבת, בהשוואה לקבוצות אתניות אחרות.
המדענים מציינים שגם הסיכויים לפתח מחלות קשורות כתוצאה מזאבת גבוהים בקרב קבוצות מיעוט, כשלנשים אפריקאיות אמריקאיות יש סיכוי לפתח מחלות כליות. אנשים השייכים לקבוצות אתניות אלו צריכים להשתמש במידע זה ולנקוט בכל הצעדים הנחוצים להפחתה משמעותית של הסיכוי להתרחשות מחלת כליות.
לא קיימות ראיות מדעיות מוצקות המסבירות מדוע קבוצות מיעוט מושפעות יותר מזאבת בהשוואה לקבוצות אחרות, אך אנשים ממוצא אתני הקשור למחלה, צריכים להתחשב ברצינות בנתונים הסטטיסטיים ולבצע את השינויים הנדרשים באורח החיים על מנת להפחית את הסיכון לחלות בזאבת ואולי אף במחלות אחרות.
השפעות סביבתיות
אם הנטייה הגנטית קיימת, זאבת עשויה להיות מופעלת, וגם גורמים סביבתיים כגון מחלות, תרופות או וירוסים, עשויים לגרום להתפרצותה. אלו כוללים:
- זיהומים, במיוחד וירוס אפשטיין-באר.
- אבקת סולפה ואנטיביוטיקה פניצילין.
- אור אולטרה סגול.
- רמות מתח גבוהות.
- הורמונים.
- תרופות, ובמיוחד התרופות להפרעות קצב לב ויתר לחץ דם.
הסיכונים לזאבת
מספר גורמים עשויים להגדיל את הסיכויים לפתח זאבת:
- תשעים אחוזים ממקרי הזאבת מתרחשים בקרב נשים.
- שמונים אחוזים מהנשים בגילאי 15 עד 45 מאובחנות עם זאבת.
- אנשים ממוצא אפריקאי, אסיאתי ילידים אמריקאים מפתחים את המחלה בסבירות גבוהה יותר.
- אחת מתוך אלף נשים קווקזיות מפתחות זאבת.
- אחת מתוך 250 נשים אפרו אמריקאיות מפתחות את המחלה.
טיפול בזאבת
טיפולים רבים זמינים לזאבת:
תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות – כגון איבופרופן ואספירין.
תזונה בריאה והקפדה על פעילות גופנית – מסייעים להקלת תסמינים רבים הקשורים לזאבת.
תוספי שמן דגים – מניבים תוצאות מבטיחות לחולי זאבת.
