המלצות תזונה לחולי לופוס

זאבת – לופוס, היא מחלה כרונית הנובעת מתהליך אוטו-אימיוני, בו למעשה מערכת החיסון מייצרת נוגדנים אשר "תוקפים" רקמות ואיברים בגוף (מחלה אוטואימונית).

תיאוריות רבות הועלו לסיבת המחלה, וההשערה העיקרית היא כי שילוב של מספר גורמים הפועלים ביחד, מובילים למחלה כגון תורשה, גורמים סביבתיים והפרעות הורמנאליות.

התסמינים תלויים באיברים וברקמות אותם תוקפים הנוגדנים, ולכן ניתן לקטלג אותם בהתאם לאזור הנפגע.

הטיפול במחלה מתבצע בשני מישורים, טיפול שוטף וטיפול בזמן התקף. התרופות העיקריות בהם משתמשים הן  תרופות הנוגדות דלקות (נגזרות שונות של אספירין) ותרופות אשר מדכאות את מערכת החיסון (סטרואידים ותרופות נוספות), זאת במטרה להפחית את היקף הפגיעה החיסונית.

תופעות הלוואי של תרופות אלו לעיתים רבות, דבר המקשה על הטיפול. לכן, חולים רבים מחפשים דרכים נוספות להשלמת הטיפול כגון שינויים באורח החיים והתזונה:

נטילת תוספי תזונה

מחקרים רבים בוצעו בשנים האחרונות בחיות ובבני אדם, על השפעת תוספי תזונה כגון: חומצות שומן מסוימות כגון אומגה 3 ו-6 על התגובה החיסונית. במחקר שבוצע בעכברים, נראה כי נטילת חומצות אלו, הפחיתה פעילות של תאים מסוימים במערכת החיסון המייצרים נוגדנים.

בנוסף חומצות אלו ידועות כנוגדות חימצון והשילוב שלהם עם נטילת נוגדי חימצון נוספים כגון ויטמין E, הראו ירידה במנגנון פיתוח הנוגדנים בגוף.

חשיבות השימוש בנוגדי חמצון נובעת מהסברה כי חלק מהנזק הנוצר במחלת הזאבת, קורה כתוצאה מהיווצרות של חומרים בגוף הנקראים רדיקלים חופשיים המנוטרלים על ידי נוגדי חמצון. שימוש בויטמינים כגון A  ו-E ואכילת מזונות העשירים בנוגדי חמצון כגון אגוזי מלך, פירות מסוימים (תות שדה,פטל) יכולה להפחית את הנזק הנוצר במחלה.

נטילת ויטמינים:

ויטמין C מסייע בפיתוח וחיזוק רקמת הקולאגן, אשר חיונית לשיקום המפרקים במחלה. בנוסף הויטמין משפר את פעילות מערכת החיסון, אשר לעיתים מוחלשת כתוצאה מהטיפול התרופתי הקונבציונאלי.

מתן הסטרואידים והנזק הכלייתי המתרחש במהלך הטיפול במחלה, מפחית את צפיפות העצם לכן נטילת ויטמין D היא חיונית לשמירה על מאזן הסידן בגוף וחיזוק העצמות.

מתן הורמון DHEA:

הורמון המיוצר על ידי בלוטת יותרת הכלייה ומסייע לשיפור מערכת החיסון וחיזוק הגוף.

הפחתת "אלרגנים" במזון

דורש אבחון נטורפתי אישי, מכיוון שמזונות היוצרים תגובה אלרגית, הם יחודיים לכל בן אדם. התאוריה העומדת מאחורי הפחתת מזונות אלו היא, כי סוגי מזון מסוימים מהווים טריגר להפעלה מוגברת של מערכת החיסון ולהיווצרות נוגדנים.

בכדי לדעת מהו הגורם הבעייתי, יש צורך תחילה להוציא מן התזונה את כל המזונות העלולים לייצר אלרגיה. לאחר היעלמות התסמינים, מחזירים כל פעם סוג מזון אחר כדי לוודא איזה מאכל ספציפי יוצר את התגובה המוגברת.

המלצות תזונה לחולי זאבת

פירות וירקות

מאזנים את רמת החומציות בגוף, ומספקים נוגדי חימצון אשר מסייעים לגוף להילחם "בתוצרי הלוואי" של הדלקות הנוצרות בגוף כתוצאה מהמחלה.

אכילת פחמימות מלאות

כגון לחמים ופסטות מחיטה מלאה, תפוחי אדמה. פחמימות מלאות מסייעות לפעילות תקינה של מערכת העיכול אשר לעיתים "נתקפת" גם כן על ידי נוגדנים.

שתייה מרובה

מסייעת בחיזוק המפרקים ושיפור הגמישות שלהן. בנוסף עוזרת לפעילות תקינה של הכליות , אשר תפקודן לקוי בחלק רב ממקרי הזאבת.

תזונה אשר אינה מומלצת במחלה:

• אכילה מרובה של חלבונים – לדוגמא בשר ומוצרי חלב. מאכלים אלו מעלים את הסיכון להיווצרות דלקות על ידי שינוי מאזני החומציות של הדם.
• פחמימות פשוטות – כגון ממתקים ולחם לבן.
• נבטים הנקראים אלפאלפה – נמצאו כמזיקים ומעלים את יצור הנוגדנים במחלה.