הקשר בין מחלת לופוס למחלת רנו

לופוס או זאבת אדמנתית המערכתית מוכרת יותר בכינויה זאבת, היא מחלה דלקתית כרונית המשפיעה על כלי הדם ורקמות החיבור של העור. זוהי מחלה אוטואימונית ועלולה להתרחש בתגובה לאלרגיה אשר לעתים קרובות מתוארת כפריחה בעור, תחושה כללית ירודה, עייפות קיצונית וכאבים במפרקים. זאבת תוקפת בעיקר נשים צעירות, ושכיחותה גוברת בשלהי גיל ההתבגרות. חולי זאבת רבים סובלים ממחלת רנו במקביל.

מהי מחלת רנו?

ההסבר להופעת מחלת רנו אינו ברור לחלוטין, אולם ידוע כי כלי דם בגפיים משנים את קוטרם בתגובה לשינויי טמפרטורה כמו קור או לחץ. מחלת רנו מתאפיינת בעוויתות של כלי הדם המספקים את נוזל הדם לידיים, האצבעות והרגליים כאשר נחשפים לקור או לחץ המופעל על האזור.

עוויתות אלה בכלי הדם גורמים להתכווצות של צינוריות הדם באופן זמני ומגבילים לפיכך את מעבר נוזל הדם לאיברי הגוף והגפיים. עם השנים כלי הדם הזעירים, העורקיקים, מתעבים בקירותיהם ובאופן זה מוגבלת עוד יותר זרימת הדם. טמפרטורות נמוכות בסביבה הן הגורם השכיח ביותר המעורר את התקפי העוויתות. חשיפה לקור, במהלך הרחיצה, הוצאת מצרכים מהמקפיא ופעולות קצרות נוספות החושפות את האדם לטמפרטורות נמוכות מעוררות את המחלה.

מדוע מחלת רנו מאובחנת אצל חולי לופוס?

תופעת רנו משנית הינה נפוצה בקרב אנשים הסובלים ממחלות ברקמות החיבור בגוף. אחת המחלות המוכרות היא לופוס. מחלה ברקמת חיבור מפחיתה את זרימת הדם בגפיים על ידי התעבות דפנות כלי הדם והצרתם. תופעה זו מאובחנת בכשליש מכלל חולי הזאבת. מחלת רנו יכולה להופיע אף בעקבות שימוש במקביל של תרופות המכווצות את כלי הדם.

כיצד מאבחנים את מחלת רנו?

האבחון מתבסס על מספר תסמינים שכיחים ובהם אצבעות ידיים ורגליים קרות למגע, שינויי צבע על גבי העור בתגובה לחשיפה לקור או לחץ, אובדן תחושה בכף היד או בכף הרגל ותחושת עקצוצים, כאב צריבה או פעימות ולבסוף מתאפיינת גם בכיבים במקרים חמורים. סימני התופעה תלויים בתדירות, משך וחומרתם של התכווצויות כלי הדם.

מחלת רנו מתוארת בשלושה שלבים. בשלבים הראשונים, האזורים בעור שנחשפו לקור משנים את צבעם ללבן. בהמשך, האזורים הפגועים נוטים להכחיל ואובדן תחושה מתואר בשלב זה. לבסוף, שינויים המתחוללים בכלי הדם נוטים לשפר את זרימת הדם באזור הפגוע והעור מקבל גוון אדום, נפוח ולעיתים מתוארת תחושת עקצוץ.

אף על פי שהשינויים באצבעות הידיים והרגליים הם הנפוצים ביותר, העוויתות עשויות להתרחש אף באזורים אחרים בגוף כמו באף, בשפתיים, אוזניים והפטמות. לאחר התחממות, זרימת הדם מתחדשת לאחר כ-15 דקות. סיבוכים כמו כאבים, זיהום או התקפים חמורים ותכופים מצריכים בדיקה רפואית וטיפול.

מהן אפשרויות הטיפול?

תוכנית הטיפולים מורכבת ממספר דרכים ומשלבת שימוש בתרופות. ראשית חוסמי תעלות סידן מסייעים להרחבת כלי הדם ובכך למעשה מעשירים את זרימת הדם לגפיים. תרופות אחרות המשמשות להרחבת כלי הדם הן ניטרוגליצרין המקלות על התופעה. תרופה מסוג זה מקלה ומסייעת לרפא כיבים בעור המתפתחים בעקבות זרימת הדם המוגבלת לאזורים מסויימים בעור. תרופות אחרות הן חוסמים של קולטני אלפא המנטרלים את ההורמון האחראי על כיווץ כלי הדם- נוראפינפרין.

ניתוח או הליכים רפואיים אחרים כמו חיתוך עצב מסויים בידיים וכפות הרגליים מדכאים את תגובת הגוף העודפת לקור. הליך מסוג זה למעשה מקטין את תדירות התקפי המחלה. כמו כן, הזרקת כימיקלים לקצוות העצב הסימפטתי, מדכאה את הפעילות העצבית באזור. כאשר זרימת הדם נחסמת לחלוטין או במקרה של נמק יידרש ניתוח לכריתת האיבר או כלי הדם הפגוע.


סגור לתגובות.