נשירת שיער בלופוס

8325105_xlזאבת אדמנתית מערכתית היא מחלה דלקתית אוטואימונית, כאשר כבר משמה של המחלה ניתן ללמוד כי מדובר במחלה המערבת בדרך כלל יותר ממערכת פיזיולוגית אחת.

העייפות החמורה והמתמשכת היא אחד התסמינים השכיחים והבולטים ביותר של זאבת אדמנתית מערכתית, הגורמים לפגיעה משמעותית באיכות החיים של החולים. לצד תסמין זה חשוב להזכיר את הירידה במשקל ואת החום הגבוה, המהווים אף הם תסמינים שכיחים יחסית.

המחלה יכולה לערב כפי שציינו מערכות רבות כשבין היתר מדובר על הכליות, מערכת הדם, מערכת הנשימה, המפרקים, מערכת העצבים המרכזית, מערכת הלב ועוד. נשירת שיער מופיעה כמובן במקרים רבים שבהם קיימת מעורבות עורית. את ההסתמנות הקלינית העורית במקרה של זאבת אדמנתית מערכתית נהוג לחלק לשלוש קבוצות: פריחה חדשה, פריחה תת חדה ופריחה כרונית.

פריחה כרונית בזאבת אדמנתית מערכתית

זאבת דיסקואיד (DLE) היא מחלה דלקתית של העור שיכולה להופיע כאחד הביטויים של זאבת אדמנתית מערכתית אך בהחלט יכולה להופיע גם כמחלה נפרדת. הנגעים האופייניים לזאבת דיסקואיד מעט מורמים או שטוחים, צבעם אדמדם והגבולות שלהם ברורים מאוד והיפרפיגמנטריים. הנגעים מלווים בקשקשת, כאשר עם הזמן הם הופכים לעגולים ומרכזם הופך למצולק, שטוח והיפופיגמנטרי.

בדרך כלל הנגעים מתפתחים באזורי עור החשופים לקרינת השמש, אך תיתכן גם צמיחה של נגעים באזורים שלא חשופים לשמש, כשבעיקר מדובר באזור הקרקפת, האוזניים והפנים. נגעים המתפתחים בקרקפת עלולים להוביל להצטלקות של עור הקרקפת ולאובדן השיער באזורים הנגעים בצורה בלתי הפיכה. זאבת דיסקואיד מופיעה בקרב 15-30 אחוז מהחולים בזאבת אדמנתית מערכתית ו5 עד 10 אחוז מהחולים היא מהווה את הביטוי הראשון למחלה.

זאבת דיסקואיד פוגעת בנשים בשכיחות הגבוהה פי 3 משהיא פוגעת בגברים, לרוב היא מופיעה בין גיל 20 ל40 ושכיחותה נמוכה פי 7 מהשכיחות של זאבת אדמנתית מערכתית.

נשירת שיער בזאבת אדמנתית מערכתית שלא על רקע זאבת דיסקואיד

ישנו מגוון רחב של תסמינים עוריים שאינם ספציפיים לזאבת אדמנתית מערכתית המופיעים בשכיחות גבוהה יחסית בחולים כמו לדוגמה וסקוליטיס עורית, תהליך דלקתי של השומן התת עורי וליבדו רטיקולריס (התפתחות של פריחה, בעיקר בגפיים, בגוון סגלגל).

אחד מהתסמינים העוריים השכיחים בקרב החולים הוא נשירת שיער דיפוזית. הנשירה מתחילה בדרך כלל בזמן ההתלקחות של הזאבת, אך בזמן רגיעה חולפת מאליה גם ללא טיפול. חשוב להבחין בין נשירת שיער שמקורה בדלקת בזקיקי השיערות לבין נשירת שיער על רקע זאבת דיסקואיד וזאת כיוון שנשירה של שיער שלא קשורה לנגעים דיסקואידיים היא נשירה הפיכה ברוב המוחלט של המקרים.

הטיפול בנשירת השיער

באופן כללי הטיפול בזאבת אדמנתית מערכתית מהווה לרוב אתגר, כאשר נהוג לחלק את הטיפולים הניתנים לחולים לטיפולים תרופתיים וטיפולים שאינם תרופתיים. הטיפולים הלא תרופתיים כוללים בין היתר הימנעות מחשיפה לשמש, טיפול בגורמי סיכון קרדיווסקולריים הכולל איזון לחץ הדם, ירידה במשקל ואיזון הסוכרת והפסקת העישון.

הטיפול התרופתי מבוסס על נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, טיפולים אימונוסופרסיביים, קורטיקוסטרואידים ועוד. בנוסף לכך, נעשה שימוש בתרופות ממשפחת התרופות נוגדות המלריה, כאשר התרופה הנמצאת בשימוש הנרחב ביותר בקרב החולים בזאבת אדמנתית מערכתית ממשפחה זו היא Plaquenil (Hydroxycholoroquine).

השימוש בתרופה זו הפך נרחב לאחר שפורסמו מחקרים רבים שהדגימו כי לתרופה יתרונות רבים וחשובים. בין היתר תרופה זו מסייעת לטיפול בתסמינים העוריים וגורמת לשיפור משמעותי בנשירת השיער. תרופה נוספת המשמשת לטיפול במקרים של זאבת דיסקואיד היא תלידומיד. תרופה זו גורמת למומים מולדים ולכן אסורה לשימוש במהלך ההיריון.


סגור לתגובות.