זאבת דיסקואידית

8797641_xlזאבת דיסקואידית, הנקראת אף זאבת אדמנתית, היא מחלה אוטואימונית המשפיעה על העור. ההפרעה גורמת לפריחת עור או נגעים המופיעים בדרך כלל על הקרקפת, האף והלחיים, וכוללת נשירת שיער, שינויי פיגמנט עור והצטלקות קבועה העלולה להתרחש כשהנגעים חולפים.

מחלה זו שכיחה יותר בקרב נשים מאשר גברים, ונוטה לעבור במשפחה. לא תמיד המחלה מתפשטת לכל הגוף, אך במצב חמור היא עלולה לגרום נזק לאיברים שונים, וכעשרה אחוזים מהאנשים הלוקים בה, עלולים לפתח זאבת דיסקואידית מערכתית, כלומר, מצב בו המחלה תתפשט לכל הגוף.

הגורמים למחלה אינם ידועים, אך מומחים סבורים שזוהי מחלה אוטואימונית במהלכה מערכת החיסון פוגעת בעור וכתוצאה מכך מתרחשת דלקת ופריחה. גורמי הסיכון לפיתוח התפרצות התסמינים כוללים:

  • חשיפה לאור השמש מספר שבועות טרם התפרצות התסמינים
  • החדרת רעלנים לגוף כגו עישון וחשיפה לעשן סיגריות
  • נטייה גנטית
  • הורמונים
  • אובדן רגולציה של מערכת החיסון בעור.

תסמיני זאבת דיסקואידית

התסמינים עשויים להיות קבועים או לא סדירים. לא כל אדם עם המחלה יפתח אותו סוג פריחה באותם מקומות. המונח "דיסקואידי" מתייחס לצורת הדיסק של הנגעים המרכיבים את הפריחה בעור, העלולה להיות אדומה, ומלווה בקשקשים גדולים שבדרך כלל אינם מגרדים.

התסמינים עלולים להתפתח באזורים המקבלים חשיפה לשמש, כגון הקרקפת והצוואר, וניתן אף לפתח פריחות בנרתיק או בפה. זאבת דיסקואידית עשויה להשפיע אף על השיער ונשירתו ולגרום לו לאבד את צבעו. במצב חמור, כשהמחלה מתפשטת לכל הגוף, עלולים להתפתח תסמינים מסכני חיים רציניים, כגו כאבי חזה, הזעה, קשיי נשימה חמורים, דופק מהיר או חוסר יכולת להשתין.

התסמינים המקומיים כוללים:

  • נגעים ראשוניים אדומים ויבשים.
  • התפתחות פלאק אדום או היפר פיגמנטציה מוקשה.
  • כתמים לבנים וניוון העור.
  • נגעים המופיעים בדרך כלל על האף, הלחיים, השפתיים, רירית הפה, העפעפיים ותנוכי האוזניים.
  • גבשושיות עור מעובות.

התסמינים המערכתיים כוללים פלאק על החזה, הגב העליון, כפות הידיים ולעיתים על הגפיים העליונים והתחתונים; השפעה על כפות הידיים והרגליים; השפעה על הרירית; מראה מכוער של פלאק העשוי לגרד או לכאוב.

אבחון זאבת דיסקואידית

הרופא ישאל את המטופל שאלות לשם קביעת המחלה. השאלות נוגעות לאופי התסמינים ומועד התרחשותם. בהמשך מתבצעות בדיקות אבחון כגון בדיקות דם הכוללות ספירת דם מלאה; בדיקת תפקוד כליה; ובדיקת סמנים דלקתיים.

האבחון נקבע בהתאם להפצת הנגעים באזורים החשופים לשמש, והמראה הקליני של הפלאק. ניתן לאשר את האבחנה באמצעות ביופסיית עור, המעידה על מאפייני זאבת טיפוסית. כגון נגעים חמורים בעור, חיבור זקיקים, ניוון וצלקות. היבטים נוספים המאשרים את האבחנה הם מידת האדמומיות וגודל הנגעים; מעורבות הקרום הרירי; נשרת שיער, התקרחויות והצטלקות; בחינת השפעות הנגעים על הפיגמנטציה; והצטלקות הקרקפת.

טיפול בזאבת דיסקואידית

יש לקבל טיפול רפואי מיידי אם התסמינים משתנים או מתמידים. הטיפול כולל סטרואידים להפחתת הדלקת הנגרמת על ידי התגובה החיסונית. הטיפול מתחיל אצל הרופא, וכולל משטרים פרטניים לטיפול והתמודדות עם התסמינים.

בשל המאפיינים הדלקתיים של המחלה, הסטרואידים מפחיתים את תגובת המערכת החיסונית. קרמים מקומיים מוחלים על אזורי הפריחה ויעילים בהפחתת התפשטות וחומרת הנגעים. הזרקת קורטיזון ישירות לנגעים היא חלופה נוספת, ולעיתים נקבעות אף תרופות נגד מלריה היעילות לזאבת דיסקואידית.

בנוסף להפחתת החשיפה לגירויי המחלה, ניתן להגביל את התלקחויות התסמינים באמצעות מריחת מסנן קרינה במהלך שהייה בחוץ; מעקב רפואי אחר התסמינים אחת לחצי שנה עד שנה; הפחתת החשיפה לעשן טבק, כולל הפסקת עישון; ושימוש בכובע וביגוד מגן בשהייה בחוץ. ניתן למזער את הסיכון לסיבוכים רציניים באמצעות הקפדה על תכנית הטיפול שנקבעה. הסיבוכים כוללים הצטלקות קבועה, וזיהומי רקמות העור באזורים שמסביב לאזורים שנפגעו.


סגור לתגובות.